באה לנצח: ראיון עם מורן תל-פז, אלופת ישראל באופני הרים XC

היא דיוושה את דרכה אל המקום הראשון בלי להישבר לאחר פציעה לא פשוטה, היא מאבדת את הדרך ומגלה שבילים חדשים גם ביער הבית שלה, האופניים שהיא הכי הייתה רוצה הם TREK ורודים, והיא כבר מתכווננת לריו 2016. ראיון עם אלופה.

ספרי לנו קצת על עצמך: בת כמה את ומאיפה? אני בת 20.5 מזכרון יעקב. אני משרתת בחיל האוויר במשרד ת"ש כספורטאית מצטיינת, ואשתחרר בנובמבר הקרוב.

1239718_10201380744073992_1889640519_n

מה היה המפגש הראשון שלך עם עולם האופניים, ומתי ידעת שהתחום הולך להפוך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלך? מאז ומתמיד עשו בבית שלנו ספורט, לאו דווקא בקטע הישגי או תחרותי. כילדה שחיתי, אבל לא נהניתי מזה. כשהייתי בת 10 אחי הגדול ואבי הצטרפו לקבוצת CCC ורכיבת אופניים הפכה לג'וק משפחתי. במקביל, ביום כיפור של אותה שנה כל החבר'ה התחילו לרכוב על אופניים. החלטתי לפרוש מהשחיה ולהצטרף למועדון. זה היה המפגש הראשון שלי לא רק עם עולם האופניים, אלא גם עם אילן (אידלסון) וגל (צחור). כך התחלתי ומשם הדברים התפתחו. אהבתי לרכוב, במיוחד על אופני הרים ואהבתי להתחרות. בכל שלב בו נמצאתי, תמיד סימנתי רמה גבוהה יותר אליה רציתי להגיע. כל הזמן שאפתי למעלה, וכשהייתי בת 17 הצטרפתי לנבחרת ישראל לנוער, והתחלתי לנסוע לתחרויות במסגרת גביע העולם אליפויות אירופה ואליפות העולם. בגיל 18, לאחר השתתפותי באליפות העולם התגייסתי לצה"ל כספורטאית מצטיינת.

ואיך היה המפגש עם הצבא? אין ספק שהתברכתי. כשהתחלתי את הטירונות לא היה לי מושג לאן אני הולכת ומה צפוי לקרות. כולן ידעו איפה הן משובצות, לי לא היה כלום. כשהגעתי לבקו"ם אמרו לי "את בחיל האוויר" ושאלו האם אני מעדיפה לעשות טירונות בעובדה או בטכני. המרחק מהבית הכריע, ובחרתי בטכני. הטירונות הייתה נחמדה ובסופו של דבר נשארתי באותו בסיס. היחס אלי, היה ונשאר, טוב. תמיד כיף לי להגיע לבסיס. זו אווירה שמאוד חשובה לספורטאי. אני לא מגיעה לבסיס וסופרת את השעות, זה מקום מעולה לשרת בו.

איך משתלבת שגרת האימונים עם השגרה הצבאית? בשנה שעברה התאמנתי במקביל לשנת השירות הראשונה שלי בצה"ל, אז לא התבלטתי מאוד מבחינה ספורטיבית. השנה הזו כבר הלכה יותר טוב. היה שיפור. התחלתי לנצח תחרויות בארץ. במרץ השתתפתי בסבב הבינלאומי של התחרויות. את רובן סיימתי מדורגת ראשונה מבין הישראליות, וכך ועמדתי בקריטריון להצטרפות לסגל המצומצם של נבחרת ישראל. מאותו רגע העיניים היו נשואות לתחרויות שהתקיימו באירופה, בחודש מאי, לשם יצאנו כדי לאסוף נקודות לקמפיין האולימפי.

10489658_347010695423950_1902211593543225043_n

*קרדיט לתמונה- איילת ניר

אבל לא הכל הלך חלק. זמן קצר לפני הטיסה לאירופה נפצעת. זה היה משבר. ב-19 במאי טסנו לשבעה שבועות עם הסגל המצומצם של הנבחרת ב-XC ובתחילת מאי התרסקתי באימון. בעקבות ההתרסקות חטפתי דלקת ברגל, בגיד הרקטוס פמוריס. ניסיתי להמשיך להתאמן, אבל הכאבים היו כל כך חזקים שמעבר מהסלון למטבח היה בלתי אפשרי, על רכיבה לא היה מה לדבר.

איך התאוששת מורלית? קודם כל לקחתי הפסקה. התחלתי בטיפולים פיזיותרפיים אינטנסיביים מאוד במדיקס (המרכז לרפואת ספורט), וסדר היום היה מגוון: מרכיבה על אופני כושר, דרך עיסויים ועד טיפולים המשלבים קרח או חשמל. כך עברתי מגרירת הרגל למצב בו הצלחתי ללכת ולפדל. בהתחלה זה כאב, אבל רמת האנדרנלין הגבוהה תוך כדי האימון, וקרח אחריו, הביאו אותי למצב כשיר. כשיר – אבל רמת הכושר ירדה. ככה יצאתי לסבב התחרויות בבלקנים, ולכן לא הצלחתי להביא את היכולות שלי לידי ביטוי כמו שצריך.

אבל באליפות הארץ באופני הרים XC המצב התהפך לחלוטין – ופתאום את אלופת ישראל! חזרתי לישראל לפני התחרות והתחלתי להתאמן עם אילן, גל והקבוצה. עשינו את הדברים בצורה הכי מדוייקת שאפשר. עם זאת, היה שינוי בעקבות הפציעה. שלא כמו בעבר, התנאים מהם התחלתי לא היו מושלמים. היו פקטורים חדשים שנכנסו למשוואה והייתי צריכה להתמודד איתם או להישבר. בחרתי להתמודד. וכך, הגעתי לאליפות במצב בו לא היה לי על מה להישען מבחינת ביטחון עצמי מצד אחד, ומצד שני באתי כדי לנצח. בדרך כלל אני מתחילה את התחרויות די חזק, אבל הפעם, בהקפה הראשונה, לקחתי את הזמן לבחון את הדברים, לקרוא את המפה, להבין איפה המתחרות נמצאות מולי. מאמצע התחרות התחלתי לעשות את המהלך שלי, להתקדם קדימה. בסופו של דבר, את ההקפה האחרונה רכבתי לגמרי לבד – וניצחתי.

10446570_696166127132188_5707370242473837772_n

אז איך זה להיות אלופת ישראל? האליפות משמחת אותי, אבל גם הדרך שעברתי כדי להגיע לתחרות, הצורה שבה ניהלתי את הדברים והאופן בו התמודדתי עם האתגרים של הימים הלא קלים האלה משמחים אותי. הפציעה לא החלימה לגמרי עד היום, וטווח התנועה של הרגל עדיין לא חזר ל-100%. וכך, כשיצאתי לאליפות לא היה לי על מה להישען, לא היה מה שיתן לי ביטחון, כל מה שהיה לי זו האמונה בעצמי. לא היו לי מספרים או תוצאות אחרונות להיאחז בהם. זה היה או לוותר או להילחם.

איפה האופי ההישגי שלך בא לידי ביטוי מחוץ לעולם האופניים? בחיים האישיים, ביום יום שלי, אני לא אגרסיבית. מי שלא מכיר אותי לא חושב שאני ספורטאית. מצד שני, הייתי תלמידה מצטיינת. מדעי המחשב, מתמטיקה ואנגלית ברמת 5 יחידות. אני הישגית כשצריך, כשיש תחום שדורש את זה. אני מאמינה שבעתיד, בעבודה, בלימודים, אשאיר את חותמי בתחומים בהם אבחר לעסוק.

אם היית צריכה למנות שלושה שיאים מקצועיים מרכזיים מתחילת דרכך ועד היום, מה הם היו? עוד לא התחלתי להגיע לשיא שלי, אבל אם אני מסתכלת אחורה יש כמה רגעים משמעותיים: אליפות העולם לנוער באוסטריה בשנת 2012; ביצוע הקרטריון לסגל המצומצם של נבחרת ישראל מאי 2014, שקרה השנה, ומסמן שדרוג משמעותי מבחינת הסטטוס ורמת הרכיבה; והניצחון הראשון באליפות ישראל. לרכוב עם חולצת של אלופת ישראל ל-2015-2014 זה מאוד משמעותי מבחינתי.

10375106_348638705261149_295651096754070951_n

*קרדיט לתמונה- איילת ניר

ומה האתגר המשמעותי הבא שאת מציבה לעצמך? האולימפיאדה בריו היא ההיי לייט הרציני, בשנה הבאה יש את משחקי אירופה בבאקו, אזרבייז'ן – אבל המטרה היא אותה כל הזמן אותה מטרה, והדרך היא אותה דרך – להתקדם מבחינה מקצועית, להתחרות יותר ולפתח את עצמי בחיים האישיים.

מלבד השירות הצבאי, האימונים והתחרויות את גם מדריכה. כל חברי ה-TEAM של CCC מדריכים בשלוחות השונות של המועדון. אני מדריכה קאדטים ביוקנעם פעמיים בשבוע. חבורה מדהימה של נערים בגילאי 16-14. אני מדריכה גם במחנות אימונים של המועדון, אבל ביומיום אני שם. זה אחד הדברים שנתנו לי את הכח השנה – לעבוד עם החבר'ה האלה. כל מה שאני נותנת, אני מקבלת מהם פי שתיים. אני אוהבת לעבוד עם אנשים, עם צעירים, לחלוק מהניסיון, לעזור להם להגשים את עצמם ולראות אותם מצליחים נותן לי המון.

רוכבת, מדריכה, אלופה – איך זה להיות אישה בעולם האופניים הישראלי? זה די מגניב. אני בת יחידה במשפחה בין שני בנים, אז זו החוויה הרגילה שלי מהבית. אבל ברצינות: כשאני על האופניים אני יכולה לבטא את עצמי, לתת חופש למי שאני. אני אדם שונה על האופניים ובלעדיהם. זה המקום שלי להיות הישגית, לתת 100% ולהוציא מעצמי את המקסימום. עם זאת, באופן כללי, אני חושבת שאין מספיק נשים בתחום.

10007421_10152256349952310_167019837_n

מה היה זוג האופניים הראשון שממש חלמת עליו? אף פעם לא הייתי מהשידרוגיסטים. בדרך כלל הסתכלתי על המדריכים או המאמנים שלי, ורציתי אופניים כמו שלהם. כי אם המדריך רוכב על אופניים הם בטח הכי מהירים והכי חזקים. עכשיו התבגרתי ואני יודעת שמה שאני רוצה זה TREK קאסטום ורודים.

על איזה אלמנט בשגרת האימונים שלך את לא מוותרת בשום אופן? אני תמיד עם מוזיקה, בכל מה שאני עושה. כשאני רוכבת אני לא שומעת מוזיקה, אבל תמיד יש לי שירים בראש, גם בתחרויות. אין לי שיר קבוע שמלווה אותי, המוזיקה מתחלפת עם רוח התקופה. חוץ מזה, אני תמיד מאבדת את הדרך. זה פחות אלמנט של שגרת האימונים ויותר אלמנט של החיים. אני יכולה לרכוב בחורשן, יער הבית שלי, ולגלות שבילים חדשים בכל פעם…

מה התקוות שלך לעתיד התחום בארץ? אני רוצה שהענף יתפוס תאוצה ויהפוך לענף לגיטמי גם בתחום העממי וגם בתחום ההישגי. הייתי שמחה לראות מסות של רוכבים צעירים מגיעים לתחרויות. הייתי שמח גם לראות ענף נשים מכובד, עם ליגה לכל דבר. אני רוצה שהצטרפות לנבחרת ישראל באופניים תהפוך למטרה שיש לשאוף אליה. שענף האופניים בתחום ההישגי יהפוך לענף מוביל כמו ג'ודו או שיט. הייתי גם שמחה לראות יותר שבילי אופניים, יותר כבוד לרוכבים על הכביש. הייתי שמחה אם היינו הופכים ל"ארץ אופניים", כי ישראל היא מקום די מושלם לספורט הזה. הייתי באירופה לא מעט, ולפעמים הרבה יותר טוב בארץ. צריך להיות מודעים למה שיש לנו. בהקשר זה, אני גם רוצה להוסיף גם תודה גדולה לאריה ואמיר פרזנטי מ-CTC על האמונה, הבטחון והתמיכה בי לאורך השנים, ולצוות חנות "TREK ישראל" בגן שמואל, על כל העזרה והתמיכה המדהימה בכל מצב ובכל זמן.

IMG_28143478530186

Comments (3)

  1. רוני

    בהצלחה , בהצלחה , בהצלחה !

  2. מירי

    אלופפההה !!!

  3. Erez Dovrat

    כל הכבוד רוכבת ואישיות מדהימה בעלת משפחה תומכת ולתפארת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניווט

קטגוריות