מזל טוב!
עברנו את שלב ההתחבטויות והגענו להחלטה- “אני מפסיק לעשן, מתנזר מג’אנק פוד, נכנס לכושר, זהו זה סופי, אשטנגה יוגה, פילאטיס, ורוכש אופניים”.
אז ראשית חגיגה, כידוע לכם אני מיסיונר של דת האופניים, ועל כן חשובה כל נשמה אבודה שמגלה את האור “אחי אשריך, צדיק”.
לאחר הזיכוך הראשוני של ההארה “זהו אני מבצע את הרכישה, סגור” אנחנו ניצבים בפני שפע מבלבל ומטורף של ים קטגוריות ותתי קטגוריות, וסימני השאלה גואים ומציפים אותנו עד כדי סימן שאלה גדול מאד: “מה אני בכלל צריך את כאב הראש הזה, לכו אתם וכל הענף הפלצ…”.
או, אז בכדי למנוע חלק גדול מסימני השאלה הללו, ולאפשר לכל אותם נשמות אבודות לחדור מבעד לדילמות הרכישה, ולהמיר את דתם לדת האופניים, הנה לכם מספר פרטים חשובים שיש לדעת.

נתחיל באופני ההרים:
דמיינו סקאלה שבקצה האחד אופני זנב קשיח (בעלי בולם אחד, קדמי), תחרותיים רצח, 9.4 ק”ג לדוגמא ה-TREK 9.9. בקצה השני של הסקאלה אופניים בעלי שני בולמי זעזועים, תחרותיים לא פחות, אבל בדיוק כפול במשקל. אלו הם אופני דאון היל תחרותיים TREK SESSION 10.
בין שני הקטבים הנ”ל אנחנו חיים.
הקטגוריות הן: קרוס קאונטרי (XC), שבילים (TRAIL), אול-מאונטיין (AM), פרירייד (FR), דאון היל (DH). בתוך כל קטגוריה ניתן למצוא תתי קטגוריות.

אופניים מתכננים לאור מטרת על, למען נישה מסוימת של רוכבים ורכיבה. כל שאנחנו צריכים לעשות הוא להבין את הנישה שאליה אנחנו נמשכים, ואז נגדל לתוכה (מניסיון הפרופורציות משתנות, שביל שנראה “שטח” בתחילת קריירת השטח שלנו הופך מנהלתי בדרך ל”שטח” בהמשך הקריירה), בשביל לעשות זאת הנה לכם כמה מילים בנוגע לקטגוריות העל:

קרוס קאונטרי: אופני הרים קלאסיים, דגש על משקל קל, העברת כוח יעילה, יכולים להיות בעלי בולם קדמי ואו שיכוך מלא, עד 4 אינץ מהלך מקסימום, כשמם כן הם לרכיבות שטח, טיולים, תחרויות.
אופני שבילים: אופניים שריריים יותר,5 אינץ, מטרתם טיולים אגרסיביים, רכיבות פאן, מעט פחות קלילים וזריזים, הדגש באופני השבילים זה שילוב בין עבירות, ויכולת להגיע לאן שרוצים בדיווש כמובן, יכולת של האופניים להתמודד עם שבילים אלימים מעט יותר ולתקל כל עלייה וירידה כאחד. חשוב לציין שככל שהטכנולוגיות מתקדמות (פלטפורמות יציבות למינהן ומהלכי בולמים משתנים) ניתן בהחלט ליישב בין שני העולמות ויש בסיס לדו קיום.
אופני אול מאונטיין: אופנים הממוקמים בתווך, בין שבילים לפרירייד. מיועדים לרוכבים שרוצים להרגיש פרירייד אך להנות מאופני שבילים… אקסטרא פינוק ומהלך מתלים עם משקל נמוך יותר מפרירייד. אפשר גם לטפס עם אופניים כאלה…
פרירייד: קרחנה, אם קודם אמרנו אופני שרירים אז תחשבו ואן דאם וכעת עוברים לאלי האנה, שרירים מפה עד ירושלים, 7-8 אינץ של מהלך מאחור ובחזית 170 מ”מ ויותר, לרוב מדובר על “סינגל קראון” כלומר לא טריפל. מטרתם ברורה לצלוח כל גינת סלעים, לחצות ולנחות כל מכשול בכל דרך, לרוב בירידה, לעלות עם כאלה אופניים את צובה, כמו שאומר פרלין מארץ נהדרת “לא מתאים”. יש לקחת בחשבון שרכיבה מסוג זה מצדיקה שימוש בקסדה מלאה ומיגון גוף מלא. כיום מתחלפת הקטגוריה הזו למה שנקרא “סלופסטייל”, נישה מקבילה כמעט עם יותר סטייל ופינס.
דאון היל: הופה, ענף תחרותי ביותר שכל גרם ומאית שנייה עושים בו הבדל, רוכבי דאון היל מעוניינים להגיע מהזינוק בראש ההר לקו הסיום בתחתיתו בזמן הקצר ביותר, לאור מטרה זו מתוכננות מכונות המלחמה הללו. 8-10 אינץ מהלך מאחור וטריפל אכזרי של 200 מ”מ בחזית. רוכבות יקרות הגודל כן קובע! אופניים שלא נועדו לטיפוס בכלל, עולים ברכבל בעולם הנאור ואו בהקפצות של רכב במדינות חסרות אתרי סקי.

בין כל אחת מארבעת קטגוריות אילו יש תתי קטגוריות, ועל כן בבואנו לרכוש אופניים עלינו להגדיר ראשית לעצמנו ושנית לזבן החביב בחנות האופניים המקצועית ואני מדגיש המקצועית את רצונותינו.
כעת עלינו להתאים לעצמנו מידה זה נכון גם לאופני כביש וגם להרים, אין משמעות לאופניים בעלות 42,000 ₪ באם הם לא במידה הנכונה. גם לטובת בחירת מידה עלינו לספק לאיש המכירות את הפרטים ועליו לסייע לנו לבחור ולהתאים מידה.
לסיכום ככל שנייטיב לקבל ייעוץ כך רכישתנו תהיה טובה ומתגמלת יותר, ועל כן גם אם אנחנו מעוניינים לרכוש אופני כניסה ההמלצה שלי היא לגשת לחנויות המקצועיות שקיימות, ויש לנו כאלה בשפע, לחשוב על היום שאחרי מבחינת שירות וטיפולים וגם לאלה נזדקק בשפע, ולהתחדש.

ברוכים הבאים לדת האופניים “אחים ואחיות אשריכם צדיקים”

* הכותב הוא מאמן ומנהל מועדון CCC, גל צחור.