“עם אופני שטח מפלדה, אבזור בסיסי ובלי קסדה” – איש הברזל, הרוכב והמאמן, ליאור זך מאור, נזכר במפגש הראשון שלו עם עולם האופניים ומספר מה התקוות שלו לעתיד תחום ספורט הסיבולת בישראל
ספר לנו קצת על עצמך: בן כמה אתה ומאיפה?
אני בן 41, במקור ממושב חרות בשרון, בשנים האחרונות מתגורר ביישוב הקהילתי נופית, נשוי פלוס 2.
*קרדיט לתמונה- FINISHER PIX
מה היה המפגש הראשון שלך עם עולם האופניים?
בשנות ה-90 בן דוד שלי (נועם מאור) התחיל לרכוב ולהתחרות באופניים, בעיקר בשטח. לי זה היה נראה מוזר. גדלתי בתוך ענף הכדורסל ואופניים שימשו אותי כדי להתנהל במושב כילד, אבל לא כספורט. בשנת 1997 נסעתי לבקר חבר שעבד וגר באוסטריה והוא סיפר לי שהתחיל לרכוב בשטח ושזה כיף אדיר. מאותו ביקור חזרתי עם אופניים חדשים בקרטון. ככה התחלתי, עם אופני שטח מפלדה, אבזור בסיסי מאוד, נעלי התעמלות, ולמען האמת, בלי קסדה (ימים אחרים…).
מתי הבנת שספורט הולך להפוך לחלק בלתי נפרד מכל תחומי מהחיים שלך?
עסקתי בכדורסל במושב מגיל 7 בערך והכדור הכתום היווה חלק מאוד מרכזי בחיי. כנער רצתי לא מעט ולקראת הצבא התאמנתי המון. אבא שלי עסק בספורט כל חייו ואת האהבה לעולם הזה ספגתי בעיקר ממנו. בצבא שירתתי ביחידה קרבית והמשכתי להתאמן, כך שבעצם כל חיי הספורט היה חלק ממני.
עד כמה טבעי היה עבורך המעבר מספורטאי למאמן?
אני מאוד אוהב להדריך, להרצות, וללמד כך שהמעבר היה מאוד טבעי עבורי. בשנת 2004 עברתי לגור באוסטרליה ושם התחלתי לאמן כשכיר בקבוצה של טריאתלטים. נהנתי מאוד לאמן וכשחזרתי לארץ היה ברור לי שאמשיך לעסוק בתחום לפחות במינון מסויים.
מה התכונה שהכי חשובה לספורטאי סיבולת טוב, ואיזו תכונה הכי חשובה בעיניך כדי להיות מאמן טוב?
התכונה הכי חשובה לספורטאי סיבולת, ובעיקר במרחקים הארוכים בהם אנחנו ב- ZONE3 מתמחים, היא מוסר עבודה. היכולת להתאמן בעקביות יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע. המון עבודה “אפורה” ושוחקת שרק שמי שמסוגל לבצע אותה בעקביות ולא להישבר, מצליח למצות את הפוטנציאל הפיזיולוגי שלו ולהגיע לרמות הגבוהות.
כדי להיות מאמן טוב צריך קודם כל לאהוב את זה. לאהוב את המקצוע. לאהוב אנשים וליהנות מהיחסים הבין אישיים. התכונה הכי חשובה בעיני היא סקרנות ורצון ללמוד ולהשתפר. מאמן סקרן ופתוח, שמנסה ללמוד ולספוג משהו חדש כל יום, הוא מאמן שיש לו פוטנציאל להפוך למאמן טוב.
*קרדיט לתמונה- FINISHER PIX
טריאתלונים, תחרויות איש ברזל, טורים של אופני הרים – עד לפני לא הרבה שנים מדובר היה במושגים שלא היו מוכרים כמעט בכלל לקהל הישראלי הרחב. איך אתה מסביר את ההתעוררות בהתעניינות ובהשתתפות בתחומי הספורט ארוכי המשך?
במהלך העשור האחרון המושג “איכות חיים” או “רמת חיים” עבר שינוי, קודם בעולם ובהדרגה גם בישראל. אם עד לפני עשור השאיפה של אנשים רבים הייתה לרכוש ג’יפ מפואר ואופנוע ים או טרקטורון, וכך לבלות את הזמן הפנוי שלהם, הרי שבשנים האחרונות המצב השתנה. בהדרגה נמאס להרבה אנשים להיות “עצלנים”. הם גילו את אופני ההרים, את המזון האורגני, ואחר כך גם את הריצה והטריאתלון. משם המעבר למרחקים הארוכים היה די טבעי ומתבקש. מרבית ספורטאיי הסיבולת החובבנים הם בני 40-50, אנשים בגילאים הללו נהנים יותר, בדרך כלל, מפעילויות ארוכות בעצימות מתונה מאשר מאימונים ותחרויות קצרות בעצימות גבוהה. המרתון, האיירונמן, והמרתונים באופני הרים, או האירועים הרב יומיים בכביש “התיישבו” לאנשים בדיוק במקום הזה. להתאמן רגוע לקראת אירוע סיבולת ארוך ולסיים אותו כאתגר וכסמל מושלם לשינוי באורח החיים.
מכל השיאים הספורטיביים שרשמת, יש אחד ששמורה לו פינה חמה במיוחד אצלך?
ללא ספק חציית קו הסיום של אליפות העולם באיש הברזל בהוואי באוקטובר 2013. מדובר בסוג של התגשמות של חלום רב שנים – הפסגה של אנשי הברזל.
מהרגע שהבנת שנדבקת בחיידק – מה היה זוג האופניים הראשון שממש חלמת עליו? ואיזה פריט נמצא ב-wish list הנוכחי שלך?
זה מצחיק אבל לפני יותר מעשור חלמתי על אופני כביש של חברת KLEIN, חברה שמאוחר יותר נקנתה על ידי TREK והפכה להיות חלק ממנה. זה אולי נשמע לא סביר, אבל כרגע אני רוכב על 3 זוגות אופניים כל כך טובים שאין לי שום פנטזיות אחרות. אם בכל זאת אז הייתי שמח לצרף זוג רביעי של אופני סייקלקרוס שלTREK לשלישייה הנוכחית…
על איזה אלמנט בשגרת האימונים שלך אתה לא מוותר בשום אופן?
עיסויים. אני מאמין שאתה לא יכול רק לדרוש מהגוף שלך מבלי להעניק לו בחזרה. בתקופות עומס אני מקפיד על עיסוי שבועי שגרתי ולדעתי זה עוזר לי לעמוד בעצימות הגבוהה של האימונים.
*קרדיט לתמונה- FINISHER PIX
ולקינוח: מה התקוות שלך לעתיד התחום בארץ?
התקווה שלי היא שתחום תחרויות הסיבולת הארוכות ימשיך להתפתח. מרתונים, אולטרא מרתונים, תחרויות כביש רב יומיות, גראן פונדואים, מרתונים של אופני הרים, וכמובן איש הברזל. אני מקווה שיותר ויותר אנשים ימשכו למרחקים הארוכים ובסיס הפירמידה יגדל.
במקביל אני מקווה שנראה אנשי ברזל חזקים מגיעים לתוצאות טובות, מעפילים לאליפות העולם, ואפילו הופכים לספורטאים מקצוענים בתחום.
*קרדיט לתמונה- ליאור זך מאור
דילוג לתוכן