קרדיט לתמונה- ליאור גולדין
היא התחילה לרכוב רק בגיל 30; היא הספיקה להיות אלופת ישראל באופני הרים 7 פעמים והיא לא יוצאת לתחרות גדולה עד שהבית לא מסודר. רוכבת העלית, ענבר רונן, עונה על השאלון של CTC
ספרי לנו קצת על עצמך: בת כמה את ומאיפה? אני בת 41 מקיבוץ משמר העמק. אמא לילדה בת 15 ותינוק בן כמעט שנה.
מה היה המפגש הראשון שלך עם עולם האופניים? אחרי הצבא טיילתי בארה”ב עם בן זוגי, גלי, ושם התחלנו לרכוב. כשחזרנו לארץ גלי הפך את הרכיבה לתחביב והשתתף בתחרויות. ניסיתי להצטרף אליו פעם אבל לא מצאתי את עצמי. הוא המשיך להתחרות והגיע לפודיומים, אבל אני לא התלהבתי. רק בסביבות גיל 30, אחרי שילדתי את בתי וסיימתי את התואר התחלתי לרכוב בצורה מסודרת במועדון CCC עם גל צחור שהיה המאמן שלי. כשנסעתי לתחרות הבינלאומית הראשונה שלי, בטורקיה, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות.
ומאותו רגע, אי אפשר היה לעצור אותה. רונן הייתה אלופת ישראל באופני כביש פעמיים, החזיקה בתואר אלופת ישראל ברכיבת אופני הרים במשך שבע שנים והוכתרה שלוש פעמים לאלופת ישראל במרתון אופני הרים. בין לבין היא גם לקחה את המקום העשירי באליפות אירופה במרתון אופני הרים, ורשימת ההישגים עוד ארוכה.
איך משלבים אימונים, תחרויות והישגים כל כך מרשימים ביום יום עמוס שכולל משפחה ועבודה? זה לא היה פשוט. היום, במבט מהצד, זה לפעמים לא נתפס בעיני. אבל הייתה לי מטרה, רציתי להיות אלופת ישראל, רציתי להשיג את הקריטריון האולימפי – והכל התגמד מול זה. לא פשוט להיות אמא, לא פשוט לעבוד במשרה מלאה תוך כדי ולשלב הכל יחד, אבל עם המטרה מול העיניים, הצלחתי.
מה זה אומר בפועל “לשלב הכל יחד”? זה אומר, למשל, שאין שעות התאוששות. זה אומר שכשסיימתי אימון שבת של שש שעות לא הלכתי לנוח. התקלחתי, והתחלתי את היום השני – עם הילדה. זה אומר שאחרי שמסתיים אימון שהתחיל בחמש בבוקר אני מתארגנת ויוצאת לעבודה. למעשה נחתי באמת רק כשיצאתי למחנות אימונים בחו”ל – שם כל מה שעשיתי היה תחרויות ואימונים. בשנים בהן עבדתי במשרה חלקית הדברים היו קלים יותר, וביתר הזמן פשוט ויתרתי על שעות שינה והתמקדתי ברצון להצליח.
מה את עושה כדי להיכנס למצב המנטלי המתאים לפני תחרויות גדולות? קודם כל אני מסדרת את הבית. לפני תחרויות גדולות אני חייבת שהבית או חדר המלון שבו אני שוהה יהיו מסודרים, אחרת אני לא מרגישה מוכנה. הדבר השני שמאוד חשוב לי הוא תכנון – אני מציבה לעצמי מטרות, מקפידה להכיר את המסלול בצורה מושלמת, יוצאת לרכוב בו עם בעלי, שמה דגש על תזונה נכונה ועל מנוחה. כמו כן, מאוד עוזר לי לדעת שבעלי טיפל באופניים לפני הזינוק. מרגיע אותי לדעת שהכל עובד כמו שצריך.
אחרי ההכנות הממושכות, האדרנלין של התחרות והסיפוק של הפודיומים – איך את מתמודדת עם נפילת המתח והחזרה לחיים הרגילים? אני חושבת שהסוד הוא להציב לעצמך מטרה נוספת. התקופות שמגיעות אחרי תחרויות גדולות לא עושות לי טוב. בדרך כלל אני מאוד מחזיקה את עצמי עם אוכל, לדוגמא, ואחרי תחרויות אני פורקת עול, מרשה לעצמי גלידות ומתוקים שבדרך כלל אני נמנעת מהם. קביעת המטרה הבאה עוזרת לי להתפקס.
מה המטרה הבאה שלך? כרגע אני עם תינוק קטן ותשומת הלב ממוקדת בו. רכבתי ואימנתי עד חודש שמיני. כשהייתי בחודש שישי הדגמתי לרוכבת מהנבחרת ירידה טכנית שהיא חששה ממנה. אמרתי לה שאם אישה בהריון יכולה לעשות את זה, גם היא יכולה. עכשיו חזרתי לרכוב בשביל הכיף, ואני מאמנת נבחרת נשים, אבל אני מרגישה את החוסר בתחרויות ובאתגרים. המטרה הבאה תהיה להתחרות ביחד עם בעלי, אולי אפילו משהו שקשור לעולם הריצה.
איך עשית את המעבר מרכיבה למען עצמך לאימון? אחד הדברים שהובילו אותי במהלך כל הקריירה שלי היה הרצון להשתתף באולימפיאדה. המחויבות לחזון זה ליוותה אותי גם תוך כדי הריון. הבנתי שהדרך הטובה ביותר לקיים את הפרויקט היא שאתרום מהידע ומהניסיון שלי בתור מאמנת, כדי שביום מין הימים תהיה רוכבת ישראלית על קו הזינוק באולימפיאדה. החלטתי שאם אני לא יכולה להיות חלק מהנבחרת כספורטאית, אקח חלק כמאמנת – וכך נעשה המעבר. כרגע אנחנו לא קרובים להשיג את הקריטריון האולימפי ל-2016, אבל הבנות רוכבות יפה בעולם ומתקדמות, ואנחנו יודעות שכדי להגיע לטוקיו ב-2020 אנחנו חייבות לעשות הכל כדי להגיע לאולימפיאדה הקרובה.
כיום, כשאת מאמנת, איפה הסיפוק גדול יותר – כשאת לוקחת עוד אליפות או כשחניכה שוברת שיא? כשרכבתי והתחריתי אז הניצחון שלי היה הניצחון של הקבוצה מבחינתי. היום ההתרגשות גדולה יותר כשחניכות שלי מצליחות – אז התחושה מגיעה בעוצמה כפולה, כי הצלחתי לגרום אושר למישהו אחר.
אם היית צריכה למנות שלושה שיאים מקצועיים מרכזיים מתחילת דרכך ועד היום, מה הם היו? כל ניצחון באליפות ישראל הוא הישג בשבילי, גם אם היו מעט מתחרות, ולכן, השיא העובדה שהחזקתי שבע שנים בתואר אלופת ישראל באופני הרים היא שיא עבורי. שיא שני הוא שהגעתי למקום העשירי במרתון אופני הרים באירופה (ל-2010/2011) והדירוג העולמי שלי במקום 29 באופני הרים הוא שיא נוסף.
אם לא היית עוסקת בספורט, מה היית עושה בחייך? שאלה קשה. אני לא רואה את עצמי מחוץ לעולם הספורט. אני חושבת שהייתי עוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים או שהייתי מדריכת טיולים. אם לא הייתי עוסקת בספורט מקצועי יש לי תואר בחינוך גופני, אז הייתי עוסקת בזה, וגם זה סוג של ספורט.
יש לך כישרונות חבויים? אני חושבת שיש לי ידיים טובות. אני לא יודעת כמה אני יצירתית, אבל הייתי יכולה לעשות דברים שקשורים לאמנות/עבודת ידיים.
קרדיט לתמונה- ליאור גולדין
מה היה זוג האופניים הראשון שחלמת עליו ואיזה פריט נמצא ב-Wish list הנוכחי שלך? הזוג הראשון שרכבתי עליו היה TREK, ובעצם מעולם לא רכבתי על אופניים שהם לא TREK או GARY FISHER. כרגע אני חושקת בנעלי BONTRAGER בצהוב זוהר, ובכלל אני מפנטזת על הביגוד הזוהר שארכוש לי כשאחזור לרכוב.
מה התקוות שלך לעתיד התחום בארץ? אני מתאמת של פרויקט אתנה באיגוד האופניים. פרויקט אתנה עוסק בקידום נשים ישראליות בספורט, והחזון שלי הוא שכל אישה שניה תדע מה זה רכיבת אופניים. שתהיה לנו רוכבת באולימפיאדה ושהענף הזה יצמח מבחינה מקצועית ועממית כאחד. בתחום האישי השאיפה שלי היא לחזור לעולם התחרותי ולהתברג בטופ.
דילוג לתוכן